פסק דין
בפני תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 30.8.11 ברח' יצחק הנדיב, במעלה אדומים (להלן: "התאונה").
התובעת 1 ביטחה את רכבו של התובע 2 מסוג סיטרואן מ.ר. 6096564 בביטוח מקיף, ושיפתה אותו בגין נזקי התאונה דנן. התובע 2 נשא בהשתתפות עצמית לנזק, השתתפות עצמית לירידת ערך ודמי כינון.
הנתבע היה במועד התאונה הבעלים והנהג ברכב מסוג פיאט מ.ר. 1619150, ואין חולק כי במהלך האירוע שכלל מספר תאונות דרכים בין מספר רכבים באותו מקום, פגעה הפיאט בסיטרואן.
הנתבע טוען כי רכב הפיאט החליק ופגע בסיטרואן, כתוצאה מכתם שמן על גבי הכביש, ועל כן אין לייחס לו רשלנות אלא "המפגע החמור בכביש" היה בבחינת "גורם מתערב זר" המנתק את הקשר הסיבתי שלו לתאונה.
הצדדים הסכימו כי הודעות כל הנהגים כפי שנגבו במשטרה יוגשו לבית המשפט, יחד עם דו"ח בוחן התנועה וויתרו על העד עדים מטעמם.
דיון והכרעה:
השאלות העומדות להכרעתי הינן שתיים: האם היה כתם שמן על הכביש או חומר מחליק אחר, והאם כתם זה הינו בבחינת "גורם מתערב זר". היות והנתבע הוא שהעלה שתי טענות אלו הרי שנטל הראיה רובץ על כתפי הנתבע שכן ההלכה בעניין זה היא: "אמת נכון הדבר, שההחלקה על הכביש אינה, כשלעצמה, מהווה ראיה ניצחת בדבר רשלנותו של הנהג. יכול להיות שהיה במקום כתם של שמן או שהיה מכשול אחר בכביש, או שנגרם הדבר על ידי גורם חיצוני זה או אחר, אך אינני מוכן לומר, שהחלקה אינה מהווה ראיה כלשהי בדבר רשלנות הנהג, משמע שהיא עובדה נייטראלית לחלוטין. אין זה טבעה של מכונית להחליק על גבי הכביש מאליה. לכאורה מצביעה ההחלקה על אי נקיטת אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג... הייתי מעביר אל הנאשם או אל הנתבע את הנטל להביא ראיה בדבר הנסיבות שיכלו להביא לידי החלקת המכונית" (ע"א 446/82 בלגשווילי נ' אלבארין ואח' פ"ד מב(2), 737).
מכאן שההלכה היא כי קיומו של כתם שמן או חומר מחליק אחר אינם משחררים נהג מחובתו לנהוג בזהירות.
הנתבע טוען כי היה כתם שמן על הכביש וסומך את דבריו על הודעתו במשטרה, על הודעותיהם של נהגים נוספים שנכחו בסמוך לתאונה (והיו מעורבים בתאונות משל עצמם) ועל דברי בוחן התנועה.
אפתח ואצטט את מסקנות בוחן התנועה אשר ניתנו ביום 5.10.11 כחודשיים לאחר התאונה:
"1. לפי עדויות אירעו במשך כמה דקות מספר תאונות דרכים שהתחברו לתאונה אחת באותו קטע כביש מכיוון מנהרת הר הצופים לכיוון מחסום אל-זעים: רכב 1 (הונדה) שנסע מכיוון מנהרת הר הצופים החליק ראשון ונזרק לאי התנועה. רכב 3 (פולקסווגן) שנהגו ראה את התאונה של רכב 1 עצר בשול כדי להגיש לו עזרה. כעבור זמן קצר רכב 2 (מזדה) החליק, עלה על אי התנועה ופגעה בהונדה שעמד שם. כעבור כמה דקות נהג ברכב 4 (מזדה) שנסעה באותו כיוון נסיעה החליקה באותו קטע כביש ופגעה ברכב 3 שכזכור עמד בשול ונהגו יצא לעזור לרכב 1. זמן קצר לאחר מכן רכב 7(אודי) שהגיע למקום התאונה האט ונפגע מאחור על ידי רכב 6(פיאט) שככל הנראה גם פגע ברכב 5(סיטרואן) במהלך הבלימה וההחלקה שלו. 2. חלק מן הנהגים טוענים שהרגישו חומר מחליק בכביש בזמן הבלימה. 3. מבדיקה שלי במקום לא מצאתי חומר מחליק בכביש. יחד עם זאת לאור ריבוי כלי הרכב המעורבים והעדויות של הנהגים החלקה בקטע הכביש לא ניתן לשלול אפשרות שברגע התאונה היה חומר מחליק שגרם או לפחות תרם לתאונה".
כלומר, הבוחן עצמו לא מצא חומר מחליק על גבי הכביש אך באופן מעשי המליץ לא להגיש כתבי אישום, שכן לא ניתן לשלול הימצאות חומר כזה. עוד עולה כי שלושה מתוך שבעה רכבים הצליחו לבלום ולעצור.
מעיון בהודעות הנהגים עולה כדלקמן: הנהגת של המזדה (נהגת 2 על פי דו"ח הבוחן) ראתה לפני התאונה רכב עומד על אי התנועה, הרגישה שהיא מחליקה ולא הצליחה לבלום. לדבריה היא לא ידעה באיזו מהירות היא נוהגת ולא הלכה לבדוק אם יש כתם שמן על הכביש. נהג הפולקסווגן שכזכור עצר בשול העיד במשטרה כי נסע במהירות של פחות מ- 70 קמ"ש, הראות הייתה טובה, והוא ראה את כל התאונות שבהן רכבים החליקו בכביש ופגעו ברכבים אחרים. נהג זה גם העיד שלא ראה חומר מחליק על גבי הכביש ושהרכבים שהחליקו להתרשמותו נסעו במהירות שעולה על 90 קמ"ש. נהג ההונדה שהחליק ראשון העיד כי החליק אך לאחר התאונה "היה לי זמן להסתכל. לא מצאתי כלום. אין לי הסבר להחלקה". נהג זה גם העיד כי הכביש מוכר לו והיה מואר ושהוא נסע במהירות של עד 90 קמ"ש. נהג האאודי, שכזכור הספיק לבלום, העיד כי ראה שיש תאונה, האט את מהירותו ואז חש במכה באחורי רכבו, ושנאמר לו שנהג הפיאט (הנתבע בהליך זה) הוא שפגע בו. נהג מזדה נוספת (רכב 4) העיד כי נסע במהירות 70 עד 80 קמ"ש, ראה רכב מימינו מחליק וניסה לבלום אך אז החליק בעצמו. לדבריו הרכב החליק כי "היה משהו בכביש. אולי סולר. לא יכול להיות שכל כך הרבה רכבים יחליקו." אבל בהמשך הדברים הודה כי לא ראה חומר מחליק בכביש.
כלומר, איש מהנהגים לא ראה חומר מחליק על הכביש, והנהגים שהחליקו ופגעו ברכבים או באי התנועה טענו כי החליקו, בניגוד לנהגים שבלמו שלא אמרו דבר בנוגע להחלקה.
התובע ואשתו העידו בעניין התאונה ביום 1.9.11, ולא ברור מדוע טען הנתבע בסיכומיו כי התובע לא העיד במשטרה. מעדות התובע הוא הבחין ברכבים שעצרו, האט על פי סימן שוטר ואז עצר לבקשת השוטר וכ-10 שניות לאחר העצירה רכב שנסע מהר ולא עצר פגע בו. עדותה של אשתו, גב' מיכל כהן, שישבה לידו ברכב תומכת בגרסה זו.
הנתבע נחקר במשטרה תחת אזהרה (כיתר הנהגים הפוגעים) ובניגוד לכל הנהגים שהעידו כי הראות הייתה טובה, והיה שדה ראייה אמר "אחרי המנהרה יש סיבוב ימינה, אין שדה ראיה, אחרי שיצאתי מהסיבוב הופתעתי בתאונה שהיתה במקום לפני מיד בלמתי את רכבי היה שמן על הכביש, הרכב החליק והמהירות של גברה, הרכב שלפני נעצר אני לא יכולתי לעצור התנגשתי בו בחלק האחורי". בהמשך הדברים ציין כי הכביש היה מלא שמן אך כאשר נשאל מפורשות ענה "אני לא ראיתי בעיניים שלי שיש שמן, אבל אנשים אמרו לי והרבה אנשים אמרו לי, לא אחד או שניים, מבלי שאראה את השמן". הנתבע העיד גם כי נסע במהירות 90-100 קמ"ש לפני קרות התאונה, כאשר לדבריו מותר לנסוע במקום במהירות 80 קמ"ש. מדו"ח הבוחן עולה כי המהירות המותרת היא דווקא 50 קמ"ש בלבד.
מכאן מסקנתי כי אף אחד מהנהגים, והנתבע בתוכם, לא ראו כתם שמן או חומר מחליק אחר על הכביש. בניגוד לנהגים אחרים שנסעו במהירות 70 או 80 קמ"ש, הנתבע הגדיל לעשות ונהג במהירות של 90 קמ"ש. יתכן שבשל כך הוא היה הנהג היחיד שטען שאין ראות טובה במקום, והוא היה הנהג היחיד שלא ראה את התאונות הקודמות ולא הספיק להאט.
על כן אני קובעת כי לא הוכח שהיה כתם שמן על גבי הכביש, ולא התקיימו התנאים ל"גורם מתערב זר". ההיפך הוא הנכון, מעדויות כלל הנהגים במקום עולה כי מי שנהג במהירות גבוהה איבד את השליטה על רכבו, ואילו הנהגים הזהירים הספיקו לבלום, ועל כן ונוכח הודעת הנתבע עצמו אני קובעת כי הוא נהג ברשלנות והוא האחראי לתאונה.
על כן הנתבע ישא בנזקי התובעים בסך של 56,497 ₪ ובהתאם לחלוקה המפורטת בכתב התביעה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף ישא הנתבע בהוצאות הצדדים בגובה האגרה, ושכר טרחה בסך של 5,500 ₪ כולל מע"מ.